בנימין גון

בנימין גון (גולדמן) נולד בעיירה פלשטין שבאוקראינה. בגיל 14 עלה ארצה כתלמיד הגימנסיה העברית "הרצליה". עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה קיבל נתינות עותומאנית ובזמן גירוש יפו נדד עם התלמידים והמורים לשפיה. לאחר כיבוש השומרון והגליל בידי האנגלים התנדב לגדוד העברי "הראשון ליהודה" שהתפרק עם פרעות יפו ב-1920. בשנת 1922, בשובו ארצה (דרך פולין) מברית המועצות - בה עלה לקברות משפחתו שנספתה בפרעות 1919 - הוזמן לעבוד ב"מרכז החלוץ" בלבוב, וכן עשה בשליחות בורשה "למען ארץ-ישראל העובדת". בשלהי 1923 הוזמן לעבוד במרכז החקלאי בירושלים, ולאחר מכן מונה למנהל הסניף הירושלמי. בשנת 1927 פעל כמגשר בביצוע "התיישבות האלף" בעמקי הירדן ויזרעאל, הלכה למעשה. כל אותן השנים למד משפטים ומשנת 1931 עד 1968 עסק בעריכת-דין והיה בעל משרד פרטי. בנימין גון החל בכתיבת שירה והגות ב-1947 כשבנו, גדעון, גויס לשרת בשכונת מקור-חיים שהיתה מנותקת כליל מירושלים הנצורה. "הכמיהה לראותו ... דחפה אותי לכתיבה". משיריו פורסמו בכתבי עת שונים וביניהם כתב העת 'קשת'. בנימין גון נפטר בתל-אביב בכ' בתשרי תשל"ד, 16 באוקטובר 1973.